פניית הרב בעניין שנת השמיטה
בשעה טובה החלה שנת שמיטה.
א. דורות רבים חלמו להגיע לארץ הקדש ולזכות לקיים את המצוות התלויות בה. ואנו זכינו בחסדי-ה'.
טרם זכינו לקיימה באופן המקורי והמלא, אך גם כשאנו זוכים לקיימה באופן המתאים לימינו - זכות גדולה היא. גם תרומות ומעשרות איננו מקיימים באופן המקורי, מכיון שאנו טמאים והכהן לא יכול לאכול את התרומה, לכן משליכים אותה לאיבוד. גם הלוי אינו מקבל מאתנו את המעשר הראשון, למרות שמפרישים אותו.
אנו בטוחים שיגיע היום בו כל המצות האלה, ומצוות המקדש יתקיימו במלואן.
ב. היתר מכירה - מבוסס ע"פ גדולי ישראל, כמאה ושלושים שנה, בראשם מי שהיה רבן של כל בני הגולה בסוף המאה ה-19, רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה. אמנם יש שחלקו, אך רבי שלמה זלמן אוירבך פסק - וכך עוד רבים - שכיון שהסומך על היתר המכירה נוהג לפי פוסקים מובהקים, הרי שאינו עובר עברה לכל הדעות, ומותר לאכול את הפירות שהוא מגדל ומוכר.
הביטוי "שמיטה לחומרא" - הוא חומרא בהיתר מכירה, אך קולא גדולה במצות יישוב הארץ והאחיזה בה. כך שהנוהג לפי היתר מכירה מקיים "מצות יישוב הארץ לחומרא". שהיא מדאורייתא, לעומת שמיטה שלדעת רוב הפוסקים היא מדרבנן בזמן הזה.
לכן, איננו צריכים להרגיש "סוג ב" בכך שסומכים על היתר המכירה. הוא הדין לגבי הקונה מ"אוצר הארץ". ובלבד שלא מקפחים את החקלאי היהודי, ולא מחלישים את אחיזתנו בארץ, כשקונים תוצאת זרה בין מן הארץ ובין אם מחו"ל.
מצרף קישור למאמר שפרסמתי בנושא.